על אמביציות ותשוקה לחיות וליהנות... TOSSA DE MAR

"יום אחד החיים יחלפו לך מול העיניים, תוודא שהם יהיו שווים צפייה."

 

הם ישבו שם על הספסל במרומי ההר והביטו יחדיו על הנוף המרהיב.

למרות שכל הספסל היה לרשותם, הם בחרו לשבת צמודים צמודים,  אחזו ידיים והביטו בשתיקה על מפרצי הכחול –טורקיז  של טוסה דה מאר, אותה עיירה ציורית בקוסטה בראווה שמארק שגאל כינה אותה "גן העדן הכחול",  שלהקות שחפים דאו מעליהם וספינות מפרש לבן שטו לאורך חופי הפרא הסלעיים שלו.

הם טיפסו איתי את כל הדרך התלולה אל מרומי התצפית

זוג זקנים שלהערכתי היו בסוף שנות השבעים תחילת השמונים שלהם.

עמדתי מאחוריהם, התפעלתי  והתפללתי שבגילם גם לי יהיה כוח ותשוקה לטייל בעולם, לטפס על הרים ו.. לאהוב  כך.

ואפרופו גיל מבוגר

בקבוצה שטיילה איתי בספרד היו בין היתר קבוצת זקנים מבית אבות !

לאחת מהן היו כבר קרוב לארבעים נינים !

היו שם תימניות ג'דעיות  בעשור השמיני שלהן שטיפסו על הרים וסיפרו בדיחות  ומה שהכי מעניין, היו גם ארבע עיוורים !!!

.... (פאוזה לנפילת ה"אסימון" )

יצא לי להיות איתם ביום טיול להרי הפירנאים, העפלנו ברכבת שיניים מיוחדת אל מרומי אחת הפסגות הקרירות לעמק שנקרא ואל דה נוריה.

היה שם אגם יפה עם מסלול הליכה סביבו .

המדריכה המקסימה אחזה בידה של אחת העיוורות לאורך כל המסלול והזהירה אותה על כל צעד ושעל מפני אבנים, בורות  ומהמורות.

תהיתי ושאלתי את המדריכה מה ה"קטע"  של לצאת לטיול נופים מדהים כזה בלי לראות כלום?

היא ענתה שהם חווים את הטיול דרך שאר החושים שלהם שנעשו מחודדים יותר כפיצוי על העיוורון.

וכמובן שהם חווים גם את האווירה.

בדרך חזרה אל החניון התחתון מזג האוויר הפך קודר וגשם קל טפטף.

לי באופן אוטומטי, מזג אויר כזה גורם לדכדוך. ישבתי בקרון בדממה והקשבתי לזקנה עיראקית עליזה, קולנית ,פטפטנית  ואנרגטית כאילו היא על כדורי אקסטזי, שנתנה מופע סטנד –אפ לכול נוסעי הקרון כולל אותה עיוורת שהקשיבה לה מרותקת והתפקעה מצחוק כול הזמן.

בצירוף מקרים מטורף התברר שהזקנה העיראקית  גרה ברחוב שלי! מרחק חמש בניינים ממני..

לא יכולתי שלא לקנא בהם על המרץ והאנרגיות הבלתי נידלות שלהם בגיל כה מבוגר.

חשבתי על השיר של שלמה ארצי "שיר על כול השאיפות" בו הוא מספר שלא חשוב מה מצבו הפיזי של האדם, ברוחו הוא עדיין משתוקק להיות כמו פעם ולעשות שוב את מה שיכל לעשות..

"זה שיר על האמביציות שלנו,

זה שיר על כל השאיפות,

שיר על מה שרצינו להיות,

שיר על כל ההשקפות,

המקור שלנו, בא מהלב,

גם שיכור רוצה להתאהב,

נכה רוצה ללכת שוב,

ועיוור רוצה לראות, לא חשוב מה,

לא חשוב מה,

וטיפש כמוני, רוצה להתאהב שנית,

אפילו בך.. " (שלמה ארצי )

 

אז אני מודה לכול הזקנים, עיוורים ופיסחים שפגשתי בטיול על תובנות וחכמת חיים נוספת שהעניקו לי.

 מתברר שאנשים בכול גיל ובכול מצב רוצים ליהנות, לטרוף את החיים, לחיות את הרגע..

יש למה לצפות..

 (כתיבה וצילום: צוריאל צור)

14.9.16