החיים יפים

  ה שמש היוקדת בערה באמצע השמיים. מסלול נחל יצפור היה לא קל בקטעים מסוימים למי שאינו מטיב לכת. הוא הלך בסוף הקבוצה, תרמיל עזרה ראשונה על גבו למיקרה שמישהו יפצע ולצידו מורה צעירה לוודא שאף תלמיד לא נשאר מאחור. בין המיתקשים שהשתרכו בסוף הקבוצה, הייתה סבתא שבאה ללוות את הנכדה שלה על תקן הורה מלווה. הוא עזר לה כשהגיעו למידרון תלול וסלעי ואחז בזרועה לבל תיפול,  כשהמורה אוחזת בזרועה השנייה. כשהירידה הפכה לקשה מאוד, היא אחזה בזרועה השנייה של הסבתא צמוד לכף ידו. הוא תפס את כף ידה  בכפו השנייה להשגיח על שתיהן שלא ימעדו ויפלו. כך הלכו צעד צעד בזהירות עד שהגיעו למישור בטוח.  סבתא המשיכה לבד והם החלו לדבר.  הוא שם לב לפתע לשינוי בולט תרתי משמע בגופה.  הפטמות שלה היו זקורות עד קצה גבול היכולת שלהן, מאיימות לחורר את בד חולצת הטריקו ההדוקה שלבשה, תוצאה של ריגוש מהמגע המשולב באתגר המסוכן.  באיזה שהוא שלב, סבתא הייתה רק תירוץ למשחק אצבעות  אירוגני מרגש עבור שניהם.  היא ראתה שהוא מסתכל עליה, חייכה בלי שום מבוכה והעבירה יד ברעמת תלתליה הבלונדיניים.  את שאר...

 אין סוסים שמדברים עברית. אך יש סוסים שמבינים עברית, ערבית וקצת .. אידיש. כזה היה פייסל. סוס ערבי גזעי ואציל שיחוסו המשפחתי הגיע עד "אל בוראק" סוסו המכונף של הנביא מוחמד אללא ירחמו. כך בכול אופן טען תוך שהוא נשבע בזקנו של הנביא, בעליו הערבי של פייסל, כשמכר אותו למוסא סוחר השמאטעס וחפצי יד שנייה שנודע בפי כולם כ"מוסא-אלטע–זאכן". פייסל הצעיר והנמרץ, יועד להחליף את סוסו הוותיק והעייף אלפרד, שהיה סוס משטרה בדימוס ונקנה על ידי מוסא במכרז משטרתי.   יום אחד, לאחר שהתקשה לסחוב בעלייה תלולה, הרגיש מוסא איך לאט לאט נגמר לו הסוס. באמצע העלייה, התמוטט אלפרד מרוב מאמץ,  נפח את נשמתו ועבר לרעות בשדות הקש לנצח. ***    "אתה תאכל אצלי הרבה הרבה קש"  הבטיח מוסא לפייסל תוך שהוא טופח על גבו לאחר טקס החלפת מזומנים והעברת הבעלות. משפט שפורש על ידי פייסל פשוטו כמשמעו וגרם לו לצהול  משמחה, בעוד מוסא כיוון יותר למשמעות הסלנגית של הביטוי.. הוא עבד קשה לסחוב את עגלתו עמוסת השמאטעס של מוסא.  השכם בבוקר היו יוצאים לסיבוב ברחובותיה של תל אביב, אוספים חפצים מהרחוב או קונים...

      א הב לרקוד ריקודי עם. המקום האהוב עליו היה ב"חוף המערבי" שבטיילת ת"א בכל מוצא"ש של החודשים יולי אוגוסט. בריזה לילית נעימה נמהלה בצלילי מוסיקה וריח ים. מעגלים מעגלים של רוקדים עליזים על רקע הגלים ואורות יפו העתיקה. הוא ישב לנוח על מעקה אבן שהפריד בין מדשאות הפארק לרחבת הריקודים. מצדדיו ישבו בחורים ובחורות ופיטפטו. כשהמרקיד הכריז על סיום ריקודי המעגלים והתחלת ריקודי הזוגות, הוא פנה אל הבחורה שישבה לימינו וביקש לרקוד איתה. היא נענתה בחיוב, הם קמו לרקוד ואז היא הביטה בו ואמרה: "אתה נמוך". הסתובבה והלכה. הוא קפא במקום. היא לא הייתה גבוהה ממנו, למעשה הייתה אפילו יותר נמוכה. הלב שלו התכווץ ואז הוא שמע משמאלו מישהי אומרת: "אני ארקוד איתך". הוא הביט לעברה, בחורה ברונטית נעימת מראה חייכה אליו. הם רקדו כל הערב, כל מוצאש, כל הקיץ. היא הייתה אצילת נפש, טובת לב, שקטה צנועה ופשוטה כמו שהוא אוהב. הוא לא שמר איתה על קשר, אבל היא נכנסה לו ללב ולזיכרון, אל פנתאון קומץ הנשים הבודדות השמורות בליבו לעד בזכות אותה מחווה אנושית יקרה. היא הייתה ערביה מוסלמית מיפו.....

  הם עמדו בשדה התעופה ליד מסוע המזוודות. הוא שלף את המזוודה הגדולה שלה והניח לידה. הגיע הזמן להיפרד. היא אחזה בשתי ידיו והביטה בו בציפייה. שאלוהים ישמור עלייך, הוא אמר לה. יש לך לב טוב ונשמה טובה. היא הניפה את זרועותיה מעלה בפרץ רגשות, כרכה אותן סביב צווארו, חיבקה ונישקה אותו. הוא הרגיש את החזה השופע שלה נמחץ אל צלעות החזה שלו. נזכר איך הלכו בגשם תחת מטרייה אחת ברחוב היפה בגרמניה. היא סיפרה לו על עצמה והוא, לא רצה שהגשם יפסק לעולם. נזכר בנסיעה הארוכה ההיא לבית המלון בליל ירח מלא, איך הביטה בפניו ארוכות ודימעה נשרה מעיניה כי חשבה שהוא עצוב. היא הייתה רגישה ומתוקה עד כאב.   עכשיו הם עמדו חבוקים בשדה התעופה, מנסים למשוך עוד כמה רגעים אינטימיים לפני הפרידה והסוף הבלתי נמנע.   אז נהיה בקשר, עוד נפגש. היא אמרה לו. הוא העביר אצבעות בשיערה הערמוני החלק והיפה שגלש עד מורד ישבנה ואמר כן.  הוא ידע שהיא אוהבת אותו ומצפה עכשיו שיתן לה את מספר הטלפון שלו. היא הביטה בו שוב בציפייה, אך הוא החליט שלא. הוא ידע עם כל הכאב , שזה פשוט חסר סיכוי. היא הייתה צעירה מידי בשבילו. יותר מידי צעי...

"נמוגים ארץ וכל יושביה" (תהילים עה, ד') רוח ים קלילה נשבה, מפלסת דרכה בין בניינים ישנים וצמרות עצים וליטפה מעדנות את פניו עטורי הזיפים של סלומון הבולגרי שישב שקוע בשרעפים על הבלקון הפונה לשדרה. מאז שפרש לפנסיה לפני שנים רבות, היה לו זמן פנוי בשפע אותו ניצל לקריאת ספרים והגיגים על פילוסופיה קיומית, אך לרוב נטה לשקוע בבטלה נעימה. קרני שמש מועטות אחרונות חדרו מבעד סבך עצי הפיקוס הוותיקים שבשדרה, מחממים קמעה את עצמותיו הזקנות ומפזרים זהרורים מרצדים על הקירות. שקט מבורך של שישי אחר הצהריים ירד על הרחוב  שמעט אנשים הסתובבו בו , משלימים קניות אחרונות לשבת. סלומון נמנם על כיסא הנדנדה שבמרפסת הקטנה והביט לסירוגין אל המתרחש ברחוב. מהרדיו הישן שלצידו בקעה חרש מוזיקה יוונית  נעימה. הוא הביט מערבה אל הים שכה אהב.  עם השנים, הנוף מדירתו שהיה פנוי עד לקו החוף הלך וניסגר. "כרישי נדל"ן ארורים" הוא מלמל אל מול מפלצות האבן המסוגננות שסגרו לו את הנוף, השמש והאוויר. צינת הערב היורד וקריאות המואזין, קטעו את חוט מחשבותיו והוא נכנס אל ביתו להתכונן לשבת. בדרכו לחדר האמבטיה,  חצה את...

"מירמור עושה קמטים בלב" (פתגם עממי) ** "הנמלים האלו שורצות בכול מקום" היא רטנה תוך ריקון תרסיס שלם נגד נמלים בכול פינות המטבח.   "את מתוקה", הוא אמר לה "בגלל זה יש לנו בבית הרבה נמלים" ניסה להתבדח ומיד התכופף כדי להימנע  מפגיעת נעל עקב באורך 15 סנטימטר שטסה לכיוון ראשו. ** היא הייתה קטנה, שחורה, מרירה ומלאת משקעים עכורים, כמו קפה הבוקר של בדואי.   הוא היה גדול ושמן.  אקסטרה לארג', בבגדים ו..בלב.   זה הכול בגלל הממתקים שאתה זולל ומפזר בכול פינה, חזיר שמן וחסר תועלת שכמותך"." היא הטיחה בו עלבונות ו..את נעל העקב השנייה שפגעה בעציץ בגוניה חף מפשע שהשתזף להנאתו באור השמש הוא התכופף בוירטואוזיות מדהימה שלא הלמה את משמני גופו הכבד.  הביט בצער בגווייה הבוטאנית שנחה  בין שברי חרס ואדמה , אסף את שני נעליה והגיש לה אותם במבט מושפל כמו כלבלב נאמן שבעליו זורק לו מקל והוא רץ להשיבו.   "ועכשיו, לך למכולת להביא לי סיגריות". היא נבחה עליו וטיפסה על הפלטפורמות האימתניות  שנתנו לה השקפת עולם רחבה יותר... עולמה הפנימי לעומת זאת, צר היה  כעולם...