הדרך אל הגיהינום

 השמש היוקדת בערה באמצע השמיים.

מסלול נחל יצפור היה לא קל בקטעים מסוימים למי שאינו מטיב לכת.

הוא הלך בסוף הקבוצה, תרמיל עזרה ראשונה על גבו למיקרה שמישהו יפצע ולצידו מורה צעירה לוודא שאף תלמיד לא נשאר מאחור.

בין המיתקשים שהשתרכו בסוף הקבוצה, הייתה סבתא שבאה ללוות את הנכדה שלה על תקן הורה מלווה.

הוא עזר לה כשהגיעו למידרון תלול וסלעי ואחז בזרועה לבל תיפול,  כשהמורה אוחזת בזרועה השנייה.

כשהירידה הפכה לקשה מאוד, היא אחזה בזרועה השנייה של הסבתא צמוד לכף ידו.

הוא תפס את כף ידה  בכפו השנייה להשגיח על שתיהן שלא ימעדו ויפלו.

כך הלכו צעד צעד בזהירות עד שהגיעו למישור בטוח. 

סבתא המשיכה לבד והם החלו לדבר. 

הוא שם לב לפתע לשינוי בולט תרתי משמע בגופה. 

הפטמות שלה היו זקורות עד קצה גבול היכולת שלהן, מאיימות לחורר את בד חולצת הטריקו ההדוקה שלבשה, תוצאה של ריגוש מהמגע המשולב באתגר המסוכן. 

באיזה שהוא שלב, סבתא הייתה רק תירוץ למשחק אצבעות  אירוגני מרגש עבור שניהם. 

היא ראתה שהוא מסתכל עליה, חייכה בלי שום מבוכה והעבירה יד ברעמת תלתליה הבלונדיניים. 

את שאר המשך המסלול, העבירו בסיפורים וחוויות מטיולים  שעשו בעולם. 

באוטובוס חזרה ישבה לידו. הוא ליד החלון והיא ליד המעבר. 

כשהאוטובוס הגיע בלילה אל בית הספר, הפנתה את גבה אליו והתכופפה בצורה מוגזמת אל המעבר לקחת את תיקה, חושפת אגב כך שליש ישבן לבנבן ועסיסי וקעקוע קטן של שדון עם קרניים וקילשון שצחק לו בפרצוף מעל חריץ הישבן שלה. 

הוא חשב שהוא מתחרפן. 

כשירד מהאוטובוס, איבד קצת אוריינטציה איפה החנייה של בית הספר שם רכבו חונה, בגלל החושך ומה שקרה. 

הוא שאל אותה איזה כיוון החנייה והיא הצביעה קדימה ושאלה אותו אם הוא רוצה שהיא תסיע אותו לשם בריכבה. 

היכן האוטו שלך הוא שאל? 

 היא הצביעה לכיוון ההפוך. 

 הוא ידע מה הכוונה שלה ולאן היא חותרת. 

 הביט מאחורי גבה וראה את להבות הגיהינום בוקעות מין האדמה ואת שולי גלימתו השחורה של השטן מבצבצת מבין הלהבות המרצדות. 

 הוא אמר לה לא וראה איך המבט שבעיניה הופך לתדהמה מהולה בעלבון. 

 הוא ניסה להסביר לה שללכת ברגל לחניון יהיה יותר מהר מללכת אליה לאוטו וליסוע. 

 היא לא הקשיבה לו, הוא הפך להיות אויר בשבילה. 

 אבל לא הייתה לו כל ברירה

 הוא היה חייב לסרב

 היא הייתה אשת איש.