מקום בלב

 

 

 

אהב לרקוד ריקודי עם.

המקום האהוב עליו היה ב"חוף המערבי" שבטיילת ת"א בכל מוצא"ש של החודשים יולי אוגוסט.

בריזה לילית נעימה נמהלה בצלילי מוסיקה וריח ים.

מעגלים מעגלים של רוקדים עליזים על רקע הגלים ואורות יפו העתיקה.

הוא ישב לנוח על מעקה אבן שהפריד בין מדשאות הפארק לרחבת הריקודים.

מצדדיו ישבו בחורים ובחורות ופיטפטו.

כשהמרקיד הכריז על סיום ריקודי המעגלים והתחלת ריקודי הזוגות, הוא פנה אל הבחורה שישבה לימינו וביקש לרקוד איתה.

היא נענתה בחיוב, הם קמו לרקוד ואז היא הביטה בו ואמרה: "אתה נמוך".

הסתובבה והלכה.

הוא קפא במקום.

היא לא הייתה גבוהה ממנו, למעשה הייתה אפילו

יותר נמוכה.

הלב שלו התכווץ

ואז הוא שמע משמאלו מישהי אומרת: "אני ארקוד איתך".

הוא הביט לעברה, בחורה ברונטית נעימת מראה חייכה אליו.

הם רקדו כל הערב, כל מוצאש, כל הקיץ.

היא הייתה אצילת נפש, טובת לב, שקטה צנועה ופשוטה

כמו שהוא אוהב.

הוא לא שמר איתה על קשר, אבל היא נכנסה לו ללב ולזיכרון, אל פנתאון קומץ הנשים הבודדות השמורות בליבו לעד בזכות אותה מחווה אנושית יקרה.

היא הייתה ערביה מוסלמית מיפו..

***

29.1.20