סוס של אלטע זאכן
אין סוסים שמדברים עברית.
אך יש סוסים שמבינים עברית, ערבית וקצת .. אידיש.
כזה היה פייסל.
סוס ערבי גזעי ואציל שיחוסו המשפחתי הגיע עד "אל בוראק" סוסו המכונף של הנביא מוחמד אללא ירחמו.
כך בכול אופן טען תוך שהוא נשבע בזקנו של הנביא, בעליו הערבי של פייסל, כשמכר אותו למוסא סוחר השמאטעס וחפצי יד שנייה שנודע בפי כולם כ"מוסא-אלטע–זאכן".
פייסל הצעיר והנמרץ, יועד להחליף את סוסו הוותיק והעייף אלפרד, שהיה סוס משטרה בדימוס ונקנה על ידי מוסא במכרז משטרתי.
יום אחד, לאחר שהתקשה לסחוב בעלייה תלולה, הרגיש מוסא איך לאט לאט נגמר לו הסוס.
באמצע העלייה, התמוטט אלפרד מרוב מאמץ, נפח את נשמתו ועבר לרעות בשדות הקש לנצח.
***
"אתה תאכל אצלי הרבה הרבה קש"
הבטיח מוסא לפייסל תוך שהוא טופח על גבו לאחר טקס החלפת מזומנים והעברת הבעלות.
משפט שפורש על ידי פייסל פשוטו כמשמעו וגרם לו לצהול משמחה, בעוד מוסא כיוון יותר למשמעות הסלנגית של הביטוי..
הוא עבד קשה לסחוב את עגלתו עמוסת השמאטעס של מוסא.
השכם בבוקר היו יוצאים לסיבוב ברחובותיה של תל אביב, אוספים חפצים מהרחוב או קונים בזול רהיטים שבסופו של יום היו נמכרים לסוחרים בשוק הפשפשים ביפו.
"אלטע זאכן אלטע זאכן, מיטה-ארון-שולחן-פריג'ידר הכול קונה" היה מכריז ברמקול בריפיט מוקלט.
"מכונת כביסה-טלוויזיה-ארונות בגדים-ארונות מטבח-ארונות שמפורסמים יצאו מהם.. הכול קונה".
לאחר שמכר את תכולת עגלתו, היו שבים מוסא לביתו ופייסל לאורוותו. שם היה מפנק אותו מוסא-אלטע-זאכן בקש ותבן ומים בטעמים.
יום אחד פרק מוסא באורווה משטח גדול של קש משובח.
"מהיכן הקש"? תהה פייסל ופקח עיני סוס גדולות.
"אהה, השגתי את זה בזיל הזול מגמל עם גב שבור ששמח להיבטר מזה", השיב מוסא והוסיף חופן בצלים לגיוון התפריט.
"יום עסל, יום בסל" פתח פייסל הסוס את פיו.
"אתה יודע ביתגמים בערבית"?? תהה מוסא. .
"בסיבור הזה, הכול יכול להיות" ענה פייסל.
***
"היי היי, כותב-סיבורים-קצרים"
פנה אליי יציר דמיוני הערבי. "שמתי לב שאתה מתחיל לכתוב בשגיאות"
"מז'תומרת שגיאות?" התרגזתי על שעצר את שטף כתיבתי.
"אתה כותב 'בית' במקום האות 'בה' ענה.
"אה זה לא שגיאה, תיקנתי אותו מבלי לתקן את הטקסט. בתור דמות ערבית סטריאוטיפית, הייתי חייב להשתמש בכול הקלישאות הידועות, כמו אותו באג תורשתי שגורם לכם להחליף פ' באות ב'.
"אהה.. גירד הערבי בפדחתו, ליטף את שפמו העבות תוך שהוא מעביר את חרוזי המסבחה בין אצבעותיו ואפשר לי לסחוט את הקלישאה עד הסוף... (שיגיע בעוד כמה שורות, סבלנות).
"היי היי, ומה איתי"?
צהל פייסל 'הסוס-הערבי-המדבר' לעברי מירכתי השורות האחרונות שבפסקה הקודמת.
"הרי לפי הכותרת של הסיפור הקצר, אני אמור להיות הגיבור הראשי של הסיפור, והנה הבאת אותה בטוויסט מפתיע בעלילה והפכת אתה להיות הדמות המרכזית".
"היי היי, תרגיעו שניכם.
אתם לא באמת קיימים אלא רק בדמיון המזרחי המפותח שלי" אמרתי .
"טוב אמר פייסל זה באמת הסיפור שלך, אבל שים לב, שחכת לעשות לי מבטא ערבי בציטוטים האחרונים"
"נכון" הודאתי בחצי פה, כיוון שהחצי השני היה עסוק בלעיסת מסטיק.
"אבל לא בא לי לתקן כיוון שהעלילה מתחילה להימתח כמו גומי לעיסה ולהיות מופרכת בעליל"
"כן" אמר פייסל, "אבל יש לך אחלה חומר טוב לכתיבה".
"נכון", הודאתי הפעם בפה מלא.. עשן.
"יש לי באמת חומר טוב"
ולקחתי שאכטה נוספת מהנייר המגולגל.
"טוב, אני מוכרח להודות שהעשבים שיש לך שם בנייר, הם הרבה יותר טובים מכול עשב שלעסתי בחיי" אמר פייסל הסוס בלי היסוס.
"אבל אני, מה אני מבין בכול זה.
אני סך הכול סוס של אלטע זאכן.
***
צוריאל צור 2.4.16
תגובות
הוסף רשומת תגובה