השוקולד ידידה הטוב של האישה

זה היה אחד מאותם ימים בהם הכול הולך הפוך.

היא ידעה זאת מהרגע בו פקחה את עיניה והביטה בשעון.

 לעבודה, היא כבר לא תגיע בזמן.

התלבשה בחיפזון, התאפרה והצליחה לאחר "רק" ברבע שעה לעבודה.

הבוס שלה שגם בימים טובים לא נחשב לטיפוס ידידותי במיוחד, היה זעוף פנים והלקוחות היו תובעניים.

היא נגשה למטבח להכין קפה, זה היה ההפוך היחיד שבא לה טוב בכול היום הזה והיא ציפתה בכיליון עיניים לסיום המשמרת.

 כשסיימה לעבוד, צעדה ברגל לכוון התחנה , ראתה מרחוק את האוטובוס מתקרב והחלה לרוץ בניסיון נואש לא לפספס אותו.

 זה היה חסר סיכוי, הוא נעלם, מותיר אותה מתנשפת ועם נעל אחת שבורת עקב.

"זבל סיני" היא סיננה בכעס, חלצה את נעליה והשליכה אותם לפח האשפה הקרוב, מתעלמת ממבטיהם של העוברים ושבים.

בזמן שהמתינה לאוטובוס הבא, נזכרה בהבטחה של מוכר הנעליים הפרסי :   

"מותק,  זה נעליים חזקות, את עוד תברכי אותי"

 כן בטח..

 האוטובוס הגיע, לאכזבתה היה מלא עד אפס מקום.

הצטופפה יחפה בסוף, וחשבה לעצמה שפעם לפני שנים, בחורים היו מציעים לה מקום לשבת.

שלפה מראה קטנה מהתיק וסקרה את פניה, שני קמטי מרירות בזויות הפה, הזעיפו לה פנים.

האמת, היא חשבה, פעם היא גם לא הייתה צריכה לנסוע באוטובוסים. הבחורים בעבודה היו "רבים" מי ייתן לה טרמפ הביתה.

נאנחה והחזירה את המראה לתיק.

ירדה בתחנה, אויר חם של ערב קיץ מהביל הכה בפניה, מתהלכת לאיטה מתנחמת בידיעה שעוד מעט תפגוש את ידידה משכבר הימים, "הבלגי".  

הוא תמיד היה שם בשבילה, ברגעי הדכדוך והבדידות,  מנחם ומרגיע, עדין ומתוק להפליא.

 כשנכנסה הביתה, שמה מים לקפה וניגשה אליו, הוא חיכה לה במקום הקבוע, קורץ לה בפיתוי.

ניגשה אליו, אחזה בו בשני ידיה, חשפה את קוביותיו המוצקות והשחומות והעבירה עליהם את לשונה בליקוק איטי וארוך.

 מרגישה את המתיקות שלו חודרת אל כול תא ותא בגופה, מעוררת אותה לחיים.

משכיחה את תלאות היום.

עכשיו היא כבר  לא יכלה לעמוד בפיתוי,

נעצה בו את שיניה בתאווה בלתי מרוסנת, מרגישה אותו נמס בין שפתיה והופך לנוזל סמיך, מתוק וחם, מחליק במורד גרונה משפעל רצפטורים להפרשת סרוטונין במוחה.

כשגמרה, ליקקה את שפתיה ולעצמה חשבה:

אכן, השוקולד הוא ידידה הטוב של האישה !    

28.1.13