מלך הביצה

בראשית הייתה אדמה, קצת עקומה.

עבר ענן והטיל בה את מימיו.

עברה צפרדע והטילה בה את ביציה.

נולדו ראשנים , אשר פרו ורבו ומילאו את הביצה.

הכתירו עליהם הצפרדעים למלך את קינג- סייז, צפרדע צעיר וחסון שנודע בקפיצותיו המרהיבות.

והנה עבר הסתיו, הגשם חלף הלך לו וניצני אביב נראו בארץ מלווים בקרני שמש חמות, אשר החלו ליבש את הביצה.

הרגישו הצפרדעים כי מתחיל להיות להם צפוף בביצה, תחושה שהלכה והתגברה מיום ליום.

מריבות על טריטוריה החלו לייצר גלים עכורים בשלולית הרדודה  ומשלחת צפרדעים פנתה למלך למציאת פתרון.

חלק דרשו לגרש את החדשים ואת כול הזרים שהצטרפו לאחרונה אל הביצה, וחלק דרשו פיקוח על הילודה.

המלך היה אובד עיצות.

יום אחד פגש קרפד זקן וחכם שאמר לו כך: האשמה בהצטמקות הביצה שלכם היא השמש שבשמיים  ועצתי לכם היא לעזוב את הביצה ולחפש מקום מקלט לח ורטוב ביער, עד לחזרת החורף הבא.

שמע זאת המלך הצעיר והיהיר וגיחך לעצמו: מי זאת השמש הזאת שתגרש אותי מביתי ? הרי היא כזו קטנה שכשאני מרים את כפי מולה , היא מוסתרת.

כינס מלך הביצה את כל נתיניו והצהיר בפניהם כי הם מוזמנים למחר בצהריים, לראות כיצד הוא מכה את השמש המרושעת במכת צפרדעים חזקה.  

למחרת התקהלו כול דרי הביצה לצפות בקינג – סייז,  שעמד על עלה צף במרכז הביצה , וציפו לראותו מביס את השמש.

כל הצפרדעים עודדו את מלכם בקול רם, מקרקרים ומכרכרים סביבו.

שמעה זאת להקת חסידות שעברה ביער והחלה להתקדם לכוון הביצה.

 בינתיים נעמד המלך על שני רגליו האחוריות, מתח היטב את שריריו ונתן זינוק אדיר ומרהיב, מעלה מעלה אל השמש.

בדיוק בשנייה זאת, זינקה לעברו חסידה, פערה את מקורה ובלעה אותו.

בזמן שהחסידה בלעה את "קינג- סייז- מלך- הביצה", היא יצרה צל עם כנפיה הגדולות שהסתירו את השמש.

חשבו הצפרדעים כי הסיבה להעלמות השמש היא מכת הצפרדע האדירה שהנחית עליה מלכם ויצאו בריקוד ומחול ניתורים סוער.

שמעה זאת להקת החסידות, צללה מצמרות העצים אל הביצה ובלעה את כול הצפרדעים.

למחרת השלימה השמש את יבוש שארית הביצה ששוב חזרה להיות רק אדמה.

יבשה, ריקה וקצת עקומה.

ורק קרפד אחד זקן וחכם , הביט על המתרחש מהצד,

בראשו נד,  ארז תרמילו ואל היער צעד...

 20.1.13