משבר גיל הארבעים פלוס..?! :)

"כול העולם עשוי מאמונה, אמון ואבק פיות..."

(פיטר פן)

***

 הלכתי באחד מימי החג, לתדלק את הרכב לקראת נסיעה ארוכה לצפון.

אחד המתדלקים הצעירים, עבר לידי ושאל: "מה בשבילך, אבא'לה?"

 

????

סובבתי את ראשי מעבר לכתף,

חוץ מ "דודה" חביבה שחייכה אלי חיוך מזמין, בזמן  שמתדלקת  צעירה תדלקה את רכבה, לא ראיתי שום "אבא'לה בסביבה.

"פול טנק, מזומן", עניתי והחזרתי את ראשי חזרה , שומר על פאסון "קול".

בזמן שמיכל הדלק התמלא לאיטו, חשבתי על הפצצה המילולית שצליליה הדהדו באוזני,

אבא'לה... אבא'לה..בוםם !!

 אאוצ'...

 זו פעם ראשונה, שמישהו שהוא לא ילד ביולוגי שלי, קורא לי אבא'לה...

היי ! מה קרה עם: "מה בשבילך, אחשלו" ?  או "אחוק"  או סתם "אחי" ?

זהו?  ירדתי בשרשרת המזון לדרגת "אבא'לה ? ומה יהיה השלב הבא, סבא'לה... ?

ימא'לה!...  תעצרו את הרכבת, או לפחות תאטו את קצב הזמן.

 טוב, עדר כוחות הסוס סיימו להרוות את צימאונם בליטרת הבנזין 95 אוקטן.

יצאתי מהתחנה עם מיכל מלא, ארנק ריק וראש מלא מחשבות.

הדלקתי את הרדיו.

 התחנה האהובה עלי , שידרה שירים עבריים לחג.

שמוליק קראוס ז"ל וחבריו ללהקת החלונות הגבוהים, שרו שיר ישן על הבובה זהבה.

פעם מישהו אמר: "כשגיבורי הילדות שלך מתחילים למות, זה סימן שאתה מתחיל להזדקן"

קראוס היה סוג של גיבור ילדות ( אם נשים בצד את נושא האישיות הבעייתית שלו).

נזכרתי שראיתי בילדותי את החלונות הגבוהים בטלביזיה  בערוץ היחיד שהיה בשחור לבן..

 אפרופו שחור לבן..

הבטתי על פדחתי המתדלדלת, במראה שמעלי.

עדיין יש רוב לשחורים אם כי הלבנים מתחילים לתפוס מאחזים חדשים  על ראשי והמאזן הדמוגרפי, מופר לטובתם.

 מה לעשות?

השתעשעתי במחשבה לצבוע את הלבנים, או לעשות קרחת על הסכין א-לה יול ברינר או טלי סבלס עוד גיבורי ילדות משנות ה-70 ששיחקו בסרטי פעולה הוליבודיים כמו שבעת המופלאים,  שנים עשר  הנועזים וכמובן הסדרה קוז'אק והתהדרו בקרחות סקסיות הרבה הרבה לפני  שהם הפכו לטרנד אולטימטיבי לגבר המקריח.

במחשבה שנייה, החלטתי שזה מאבק סיזיפי ומתיש מדי לצבוע או לגלח.

 אחד השירים הבאים היה: "סימן שאתה צעיר" של הדודאים.

סימנים מעניינים היו להם פעם למונחים צעיר וזקן.

כשהשתחררתי מהצבא, עגיל באוזן היה משהו חדש  ומגניב.

סימן שאתה צעיר בועט ומרדן.

זה התחיל עם עגיל ג'יפסי גדול.  אחרי שנים, קוטר החישוק קטן למינימום ואח'כ, התחלף לעגיל צמוד וקטן.

לא מזמן תהיתי אם לא הגיע הזמן להורידו לגמרי. ההתלבטות הייתה בין הפחד להיות פאתט לבין הרצון לשמור על הסמל האחרון של  הנעורים והרצון להישאר צעיר נצחי כמו פיטר פן .

 

בנסיעה לצפון, שלבתי ביקור ביסוד המעלה לחגוג יום הולדת 80 לדוד מרדכי.

אחרי ארוחה טובה ומצגת על פועלו, עמדו הדודים לברכו.

אחד מהם, ציטט את נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון שחגג יום הולדת 90.  

"בן חמישים - איש; בן ששים - קשיש; בן שבעים -ישיש; בן שמונים ותשעים – בקשיש;  מכאן ואילך לא איש ולא קשיש, לא ישיש ולא בקשיש, מכאן ואילך - מאפיש."

כולם צחקו..

במסכת אבות במשנה, חכמינו נתנו סימן לכול עשור. על העשור הרביעי נאמר : "גיל 40 בינה" בהמשך נאמר: " בן חמישים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם".

אז אני נמצא כרגע במקום טוב בין הבינה לעיצה.

 השוק הרגעי מסטאטוס ה"אבאל'ה", חלף חיש קל.

האמת שלכול גיל, יש את היופי והמטרה שלו.  והחוכמה היא ללמוד מהניסיון, להשתכלל, לדעת להבדיל בין עיקר לטפל, לשמור על הבריאות ולהישאר צעיר בנפש וברוח.

אז עד ל"משבר" הבא..

שנישאר צעירים לנצח   

3.4.13