זכריה
מחר ימלאו שנתיים לפטירתו בטרם עת של הזמר, מלחין והפזמונאי ג'קי מקייטן.
הפוסט מוקדש לאיש הזה, שחייו היו קצרים גדושי סבל ואכזבות.
סיפור חייו העגום מתחיל בנתניה שם נולד באוגוסט 1955 בשם זכריה מקייטן.
בהיותו תינוק, קינן בגופו נגיף הפוליו שגרם לצליעה ברגליו , אך בד בבד, קינן בגופו חיידק אחר -
חיידק הבמה.
זכריה הנער הצעיר בעל הקול הערב החל להופיע על במות בידור בעיר עם ברזלים על רגליו, אהבתו לשירה והופעות לא פסקה גם כשהחמיר מצבו ונאלץ להיות מרותק לכיסא גלגלים.
למרות מוגבלותו הפיזית, היה מלא חיות ושמחת חיים, ויכל להופיע על במה במשך חמש שש שעות רצוף.
את הפריצה שלו אל התודעה הרחבה של הציבור, עשה בראשית שנות השמונים כשכתב מילים עבריות לשיר יווני המוכר לכולם כ "אלינור".
את השיר הזה שלו, נתן במתנה ופרגון לנהגו, זמר אלמוני ומעריץ שלו בשם זוהר עורקבי, לימים זוהר ארגוב.
בימים ההם ראשית שנות השמונים, הזמר המזרחי היה תָּחוּם בגטו מסוגר ולא הושמע ברדיו בתחנות "הנכונות".
בעקבות להיטו "המענטזת", הוזמן להופיע בתכנית "מבט שני" שבעקבותיה שיתף פעולה עם חנה לסלאו בשיר ההומוריסטי "מריומה - יומה" שזכה לפופולריות רבה עקב שידורה בתכנית "סיבה למסיבה."
עם הצלחת השיר, רכבו על הז'אנר הפסאודו מזרחי הזה גם זמרים אשכנזים כמו מתי כספי עם "נחליאלי", דני סנדרסון עם "מה הדאווין שלך", דורי בן זאב עם "גנבים" ואלון אולארצ'יק עם "בא לשכונה בחור חדש".
זמן קצר לאחר מכן והוא בשיא הצלחתו, חזר מקייטן בתשובה.
הוא אימץ שוב את שמו המקורי זכריה, גידל זקן ופאות וחדל להופיע בציבור.
הוא ניסה את כוחו בהפקת אלבומים בעלי גוון דתי ומזמורים מהמקורות אך נחל כישלון ואכזבה.
עקב כך נקלע לקשיים כלכליים כבדים ושקע בדיכאון. הוא איבד תיאבון והרבה בשתיית אלכוהול ועישון. התקיים בדוחק מקצבת נכות של הביטוח לאומי ושקע בחובות.
בעקבות מצבו, היה ניסיון מצד אומנים לארגן לו ערב התרמה, אך מכירה דלה של כרטיסים, גרמה לביטול המופע.
כאילו לא די בכול צרותיו, עבר שני התקפי לב וצנתור ובנוסף לזה שהיה גרוש פעמיים, מתה בתו היחידה שרית בגיל חמש עשרה עקב סיבוך של מומים מולדים. טרגדיה ממנה לא התאושש עד יומו האחרון.
אמו המבוגרת סעדה אותו במיטתו עד שנפטרה כשנתיים לפניו.
**
אינני בא לעסוק פה בנושא הזמר המזרחי ואיכותו, אלא באדם וגורלו, על החיים ונתיבותיהם ועל מהות המושג חברות ועזרה בעת צרה.
לאחר מותו סיפרו רבים מחבריו על טוב ליבו ועל אהבתו לשירה וכמה שהרבה להופיע בהתנדבות ואף במחירי רצפה בפני חולים, חיילים ואסירים.
פעם הופיע בפני שריונרים בשטח למרות כול הקושי, כשהחיילים הרימו אותו עם כיסא הגלגלים שלו על גבי טנק ששימש כבמה.
פעם אחרת נתן הופעה בבית כלא בפני הסוהרים והסגל, וגם האסירים הקשיבו כשקיר הפריד ביניהם.
כשנסתיימה ההופעה, פרשו אנשי הצוות ואילו האסירים בקשו הדרן, מקייטן והנגנים המשיכו לשיר לקיר הריק שאחוריו היו כלואים אסירים.
כול פעם שרצה לסיים, האסירים התחננו שישיר עוד. בשלב מסוים, התעייפו הנגנים ופרשו ומקייטן המשיך לשיר להם לבדו עד אור הבוקר.
סיפור נוסף סיפר יהודה קיסר, נגן גיטרה מפורסם ומוערך בזמר המזרחי ובכלל.
כשקיסר נקלע לקשיים כלכליים כבדים, ג'קי מקייטן תמך בו מקצבת הנכות שלו! ונתן לו כסף לאוכל מתקציבו הדל!!
כמובן שרוב החברים שכרכרו סביבו בימי תהילתו, נעלמו ונאלמו בדיוק כשהיה זקוק להם.
בשנת 2007 פורסם בביטאון מקומי כי ג'קי מקייטן הותקף והוכה באגרופים בעודו יושב בבית קפה על כיסא הגלגלים שלו והוא חלש רזה ומוזנח , לאחר שנפל לרצפה בעט בו התוקף ושבר את צלעותיו ללא כול סיבה או התגרות מצדו...
בשירו עפיפונים, יש לשלמה ארצי שורה: "האנשים, ממה הם אנשים?" ואני תוהה ממה עשויים אנשים שמסוגלים להכות נכה חסר ישע על כיסא גלגלים ??
רוב הציבור מכיר אותו משיריו "המענטזת" ו"מריומה-יומה", שאמנם הטקסטים שלהם לא היו "מאסטר פיס" מכול הבחינות .
כפי שמקייטן בעצמו הודה בראיון אצל אהוד מנור בתכנית "עד פופ",
כשנשאל האם יש לו ביקורת על התחום בו הוא פועל מבחינת רמת הכתיבה, ותשובתו הייתה שאכן יש לו בקורת על הנושא ובתחילה גם הוא ניסה את כוחו בכתיבה אך "ירד" מזה כי הבין שהוא כותב שטויות ועדיף לו להתרכז במה שהוא טוב בו – הלחנה ובעיקר שירה.
אך היו לו גם שירים פחות מוכרים ויותר יפים בעיני כמו הגרסה הפופ-אלקטרונית המעניינת לשיר הילדים: "אימא אמרה לדני".
(נורית אכלה התפוח, הפרח זרקה בחצר. הלכה לשחק עם ילד, עם ילד אחר.. אהה!)
שיר נוסף נקרא: "מוכר הגרעינים".
והוא דוגמא טובה לכך שכאשר משדכים זמר בעל קול פעמונים ערב, עם תמליל איכותי כמו של תלמה אל-יגון ולחן משובח כמו של בועז שרעבי עם עיבוד והפקה איכותיים, מתקבל מוצר משובח ואיכותי.
שיר יפה נוסף של בועז שרעבי שהושר על ידי מקייטן נקרא : "הנעורים האבודים"
באחד הראיונות האחרונים שלו לתוכנית של אמנון לוי, שאלה אותו הכתבת בסוף הריאיון אם הוא מפחד למות.
תשובתו הייתה, "שאלה יפה שאלת, והתשובה – לא אכפת לי, ראיתי כבר הכול, מיציתי הכול הבנתי את הפואנטה של החיים והכול חארטה.. " רצה לומר, שהכול הבל הבלים וגלגל שחוזר על עצמו.
זכריה (ג'קי) מקייטן, מת ערירי אביון ושכוח מלב ב-06.03.2012 בבית החולים לניאדו בנתניה מנזקי עישון וסיבוכים של הכבד. בן 56 שנים היה במותו.
אז נוח בשלום על משכבך צדיק.
במקום בו אתה נמצא, אין צורך בכיסא גלגלים ו"חברים"
נוח בצל כנפי המלאכים ותהנה מזיו השכינה.
**
5.3.14
לזכרו של איוב המודרני הזה, שיר על איש פשוט וטוב – "מוכר הגרעינים"
השיר מספר על איש זקן וטוב לב שמוכר גרעינים, אך פעם היה עשיר ומכובד, בעל ארמון בו התארחו כול המי ומה וערכו משתאות.
עד שהתהפך מזלו, וירד מנכסיו וכעת אין לו נפש חיה והוא נותר לבדו עם העוּד ..
(יש בעולם גלגל מזל, יום הוא למטה.. יום הוא אל על)
יהי זכרו ברוך !!
תגובות
הוסף רשומת תגובה