חייו הקטנים של אשר יגורתי

”ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כול ימי חייך. בזיעת אפיך תאכל לחם, עד שובך אל-האדמה, כי ממנה לוקחת"

(בראשית, ג' )

 **

כול יום עם עלות השחר והנץ החמה, היה משכים קום אשר יגורתי לעוד יום של מלחמת קיום.

עטוף בגלימה רחבה של רחמים עצמיים, היה שופת מים בקומקום הברזל הישן ששכבת אבנית עבה ומוכתמת עיטרה את תחתיתו כמו רצפת פסיפס בחפירה ארכיאולוגית, כדי להכין כוס קפה בוץ שחור ומר כמו ימי חייו בחלד.

 

פועל שחור היה אשר יגורתי במגרש למיחזור מתכות.

נולד באתיופיה להורים עניים שמעולם לא שמעו על רוברט קיוסאקי ובכך דנו את עצמם לעוני מחפיר אותו הורישו לבנם.

היה מפריד וממיין פסולת מתכתית תמורת שכר זעום מצאת החמה עד צאת הנשמה.

 

בבוקר, בקושי רב היה פוקח את עיניו עם צלצול השעון האכזרי, שתמיד היה מעיר אותו באמצע חלום מתוק וחובט אותו אל קרקע המציאות הקשה.  

מאלץ אותו לצאת מהמיטה החמה, לאסוף את איבריו הדואבים והמפורקים מעמל אתמולו המפרך לכדי יחידה שלמה ולצאת לעוד יום קרב.

 

את הקפה היה שותה באוטו תוך כדי נהיגה, ביד אחת אוחז בהגה ובשנייה לופת את הספל החם כדי להפיג את צינת הבוקר והלב.

אוטו ישן היה לו לאשר יגורתי, כול כך ישן שלא היה לו אפילו מחיר מחירון,

כול כך ישן, שלפעמים היו מגיעים למגרש המיחזור מכוניות אפילו יותר טובות ממכוניתו שבעליהם אפילו לא ניסו למכור אותן בשוק המשומשות אלא מכרו אותן למיחזור.

 

חלומות רבים היו לו לאשר יגורתי לחיים יפים ומאושרים

אך הוא מעולם לא שמע על "הסוד" להצלחה.

צייתן וממושמע היה כול חייו.

למפקדים בצבא, לבוס בעבודה, לבקשות "חבריו" .

שילם בזמן ובמזומן – מס הכנסה, מס תמימות, מס טיפשות.

ביטוח לאומי, ביטוח חובה, ביטוח ממש לא חובה, ביטוח צד ג' לאזרחים סוג ז' , ביטוח מקיף..

רק במכולת קנה בהקפה.

 

שום דבר לא בא לו בטוב לאשר יגורתי.

אך הוא המשיך להאמין באל הטוב שמצידו המשיך לאכזב אותו פעם אחר פעם.

שפוף גוו מכובד החיים היה.

איטית ומדודה הייתה הליכתו, כמו חושש היה לדרוך על מוקש נוסף בשדה חייו. מוקשים מוסווים היטב שטמן לו הגורל לאורך כול נתיב חייו.

 

איש שחור ופסימי היה אשר יגורתי.

כול השחורות אשר חזה, התגשמו.

והלבנות?  הן אף פעם לא העיפו בו מבט נוסף..

רק את תוצאות הלוטו-טוטו-פייס אותם מילא לרוב, לא חזה מעולם.

 

בכול פעם שנפלה עליו צרה, דימה בליבו כי הוא שחקן ראשי בטראגי-קומדיה אלוהית.

והוא, ההצגה הכי טובה במרום. שם יושבים השטן ומלאכי החבלה ביציע מתבוננים בחייו, צוחקים, מפצחים גרעינים וזורקים את הקליפות על ראשו..

או אז, היה אשר יגורתי מנופף בזעם באגרופו המיובל והקפוץ כלפי הרקיע, ממלמל משהו באמהרית ממורמרת, מקבל עליו את הדין וממשיך הלאה..

אל חייו הקטנים.

 לזכר י' שחייו היו מרים, דלים וקשים, מילדותו ועד מותו בטרם עת מהמחלה.

שעבד בשנותיו האחרונות במגרשים למחזור ברזל, אלומיניום ונחושת

וליבו היה זהב..

**

5.7.16